|
שבועיים לפני שנולדתי, עמוק במאה הקודמת, נפטר דודי, אחיה הקרוב של אימי שעל שמו אני קרוי עד עצם היום הזה.
האבל אליו הגחתי לווה מאז באמת שרווחה במשפחה שלא היתה ניתנת להכחשה שבמקור נועדתי להיוולד כבת
לכל דבר אלא שהמוות הפתאומי שינה, ממש ברגע האחרון, את מיני לזכר (כי גבר של ממש אף פעם לא הייתי....)
בעיקר כדי להנציח את זכרו של היקר למשפחה וכן כדי שיהיה מקום מוכר לנשמתו של הז"ל לשכון בו.
בשנים שחלפו התחפשתי בפורים לקליאופטרה, לרקדנית ושוב לרקדנית, כדורגל וכדור בכלל דחו אותי למגינת לבו של
אבי המתוסכל, אבל מיד עם פרוץ התיכון הקפדתי על פֶן ועל עלעול בחוברות גברים מה שגרם ללימודי לצנוח פלאים
ולהורי, בייאושם, לשלוח אותי לבי"ס מקצועי ("לפחות יהיה לו מקצוע ביד"), אלא שזה היה על טהרת הבנים באופן מוחלט
ומשם נסללה הדרך לאהבתי הבוגרת (עלק) הראשונה. ניסיון כבר היה לי אחרי שקיץ שלם ביליתי עם שלושה
פועלים ערבים ששכנו בסוכה סמוכה לביתי כדי לשמור על מקשת אבטיחים והם שלימדו אותי מה ששימש
אותי בשנים שיבואו (גם אם, אולי, זה היה מוקדם מדי הם זקורים בזיכרוני לטוב).
במבדקים לקצונה שנערכו עם גיוסי נמצאתי ככוכב יוצא דופן שהשיג את הציון הגבוה ביותר שנרשם אי פעם בתולדות החיל
אליו שוייכתי וכך שוגרתי בטרם עברה מחצית השנה לבה"ד 1 שממנו כמעט שהדיחו אותי, מה שלא הפריע לצה"ל
למנות אותי לתפקידים עד לדרגת אל"מ כשאני מהווה את הקצין הצעיר ביותר בכל פעם בדרגה או בתפקיד בחיל.
לימודים באוניברסיטה, אהבות לגברים, חלקן ממומשות יותר, חלקן פחות, היוו רקע מתאים לחתונה שהיתה אמורה
להפיג תחושות חרדה ובדידות ובעיקר פחד מעתיד נורא של הומו בשנות השבעים הכמוסות והמאיימות של אז.
גולת הכותרת, בכל מובן, שמחזיקה ומתעצמת מיום ליום הם ביתי טל ובני דן שהיו תוצאה מבורכת ובלתי נמנעת
של התקלה החולפת עם זו שנישאתי לה מקץ שלושה שבועות של היכרות.
כשעל כתפי דרגות אל"מ, תואר אקדמי ושני ילדים מדהימים כהוכחה ניצחת לגבריות ולבכלל נפרדתי לשלום
מהמין ההוא והתחברתי ליניב, שיזכה לחיים, בן זוגי בארבע עשרה השנים האחרונות.
תפקידי ניהול בחברות שונות, אחרי הרבה שנות צה"ל, שכנעו אותי סופית שתקשורת (עיתונות ורדיו) הם הדבר שאני
אוהב לעשות (חוץ מסקס) ואני מוצא שלווה וכיף בתכנית הרדיו "גאים באוויר", התכנית להומואים, בי, לסביות וטרנס
המשודרת כבר שש שנים ובעריכת המגזין טופ המרהיב, לאחר שערכתי ארבע שנים את מדור הגאווה בעכבר העיר.
זהו, תקשיבו טוב לשיר "החיים יפים" ששרה אחינועם ניני בסרט שנושא את אותו השם.
|
